במבט לאחור על ההיסטוריה, כוח כיבוי האש המוקדם ביותר בעולם מקורו בשושלת סונג הצפונית. זה מראה שלמרות שלא היו כבאיות בתקופה זו, לתושבי המדינה שלנו הייתה מניעה ומודעות לשריפות לפני יותר מאלף שנה. מכבי האש בשושלת סונג הצפונית היו יותר מ-600 שנה לפני מכבי האש בלונדון ב-1666 ו-800 שנה מוקדם יותר ממכבי האש במשרה מלאה בניו יורק ב-1853.
ללמוד להשתמש באש הוא צעד מכריע בהיסטוריה של האבולוציה האנושית. עם השימוש הגובר באש, האש הפכה גם לבעיה גדולה שאנשים חייבים להתמודד איתה ולהתגבר עליה.
מאז הופעתם של כלי רכב לכיבוי אש בתחילת המאה שעברה, לאחר התפתחות ושיפור מתמשכים, הם הפכו במהרה לכוח העיקרי של עבודת כיבוי אש, ושינו לחלוטין את פניהם של בני אדם הנלחמים באש.
לפני 500 שנה הייתה כבאית רתומה לסוס
כלי רכב לכיבוי אש, כפי שהשם מרמז, נוצרים על ידי התקנת ציוד כיבוי אש מיוחד שונים על הרכב. הכבאית שאנחנו מדברים עליה היום בדרך כלל מתייחסת לסוג כזה של כבאית. לפני ייצור כלי רכב המופעלים על ידי מנועי בעירה פנימית, אנשים כבר החלו לנסות להתקין מכשירי כיבוי אש מיוחדים על כלי רכב, כך שהם יכולים למהר למקום בזמן כאשר פרצה שריפה.
הכבאית הראשונה בעולם שתועדה ב-1518 הוזמנה על ידי העיר אוגסבורג, גרמניה, ומיוצרת על ידי אנטני ברטנר, אומן מתכת. אנשים יודעים מעט מאוד על הפרטים של כבאית זו. על פי הספר "היסטוריה של מלאכת יד בעיר אוגסבורג", כבאית זו נוצרה על ידי התקנת משאבת מים גדולה המופעלת על ידית על המכונית. כוחו הוא להשתמש בסוסים כדי לגרירה.
ב-1666 פרצה שריפה בלונדון, אנגליה. האש בערה במשך 4 ימים והרסה 1,300 בתים, כולל כנסיית סנט פול המפורסמת. כמה מבנים מימי הביניים הושמדו בשריפה. אנשים החלו לשים לב לעבודות ההגנה מפני אש בעיר. עד מהרה, הבריטים המציאו את משאית הכיבוי הראשונה בעולם שהשתמשה בצינור מים כדי לכבות את האש.
בשנת 1673 המציא דל היידן מאמסטרדם, הולנד, צינור מים רך עשוי עור לכיבוי אש. ב-1721, ריצ'רד נשם מאנגליה המציא מטף עם גלגלים שהיה יעיל יותר מצינור מים רך. סוג זה של מטף יש אנשים להחזיק את הידית כדי לכבות את האש, ואנשים שנוהלים בחבית המשאבה על ידי דיווש. יחד, הם יכולים לרסס מים ללא הרף כדי לכבות את האש. כמובן, מטף זה מותקן גם על הכרכרה.
משאבות מי קיטור המשמשות לכיבוי אש במהפכה התעשייתית
וואט שיפר את מנוע הקיטור במהלך המהפכה התעשייתית הבריטית. עד מהרה, מנועי קיטור שימשו גם בכיבוי אש.
הכבאית המופעלת על ידי מנוע קיטור הופיעה בלונדון בשנת 1829. הממציא היה מהנדס מנוע הקיטור ג'ון ברייתווייט. אבל סוג זה של מכונית הוא עדיין להיות נמשך על ידי סוסים, והאחורי מצויד משאבת מים כיבוי אש מופעל על ידי פחם כדלק, מצויד צינור רך, ומונע על ידי 10 כוחות סוס שני צילינדרים מנוע קיטור.
ניו יורק, ארה"ב, הקימה את מכבי האש המקצועיים הראשונים בעולם בשנת 1835, עם 4 אנשי צוות בלבד בהתחלה. הם מקבלים שכר מראש ומתמחים בכיבוי אש. בשנה שלאחר מכן עלה מספר הכבאים ל-40 בני אדם. מאוחר יותר הוא נקרא "משטרת האש" ונכלל ברצף של משטרת העיר. הכבאית הראשונה בארצות הברית עשתה בשנת 1841 על ידי הבריטי פול ר. הוגו שחי בניו יורק. הוא יכול לרסס מים על הגג של בניין העירייה של ניו יורק.
עד סוף המאה ה-19, כבאיות מנוע קיטור צברו פופולריות במערב.
הכבאיות המוקדמות ביותר אינן טובות כמו כרכרות רתומות לסוסים
בתחילת המאה ה-20, עם הופעתן של כלי רכב מודרניים, כבאיות אימצו במהירות מנועי בעירה פנימית ככוח משיכה, אך משאבות מים המופעלות בקיטור עדיין שימשו משאבות מים לכיבוי אש.
בתערוכת הדגם שנערכה בורסאי, צרפת ב-1898, הציגה חברת גמבייר בליל, צרפת את מכונית הכיבוי הראשונה בעולם, למרות שהיא הייתה פרימיטיבית ולא מושלמת.
בשנת 1901, מכונית כיבוי האש שיוצרה על ידי חברת קאלידי הנאמנה של ליברפול, אנגליה, אומצה על ידי מכבי האש של ליברפול. באוגוסט של אותה שנה, רכב כיבוי אש זה נשלח בפעם הראשונה. הנהג, ג'ורג' בקט, נהג במכונית מבלי לחכות שהכבאים עלו על המכונית. בשל המהירות האיטית, הכבאים שלא נכנסו למכונית נתפסו מאחור וקפצו לתוך המכונית. כאשר כבאית זו הגיעה לזירת השריפה, אפילו הכרכרה שלאחר מכן הגיעה. אומרים שכאשר הוא הולך, הוא מתמתן ללא הרף, כך שאנשים כינו אותו "ארני ההדחות".
1930
לפני 60 שנה, אנשים כינו כבאיות "כבאיות נרות" ו"כבאיות נרות". אין מיכל מים, וכבאים יכולים רק לעמוד במכונית ולהשאיר את המשטרה לחילוץ. בתקופה זו, ל"מכונית נר השריפה" לא היה מיכל מים, רק כמה צינורות בגבהים שונים וסולם. הדבר המעניין ביותר הוא שהכבאים באותו הזמן עמדו כולם על המכונית בשורות מחזיקות מעקות. "זה אכן מסוכן מאוד!" נאמר שמספר אזעקת האש היה 12886.
בשנות ה-20 של ה-20 החלו להופיע כבאיות שפעלו כולו על מנועי בעירה פנימית. בשלב זה, המבנה של הכבאית הוא פשוט, ורובם מותאמים על מארז המשאית הקיים. על המשאית מותקנים משאבת מים ומיכל מים נוסף. סולם אש, גרזן אש, מנורה חסינת פיצוץ, צינור כיבוי תלויים בצד החיצוני של הרכב.
כבאיות מודרניות הן משפחה גדולה
לאחר יותר ממאה שנים של פיתוח, הכבאיות של היום הפכו ל"משפחה גדולה" עם רמה מדהימה של טכנולוגיה, כולל מגוון קטגוריות.
משאית הכיבוי של מיכל המים היא עדיין רכב כיבוי האש העומד ביותר של מכבי האש. בנוסף להיותו מצויד במשאבות מים וציוד לכיבוי אש, מצויד הרכב גם במיכלי אחסון מים בעלי קיבולת גדולה, רובי מים, תותחי מים וכו', שיכולים להעביר מים וכבאים לאתר הכיבוי כדי להילחם בשריפה באופן עצמאי. מתאים ללחימה בשריפות כלליות.
כיבוי שריפות מיוחדות עם חומרים כימיים לכיבוי במקום להשתמש במים כדי לכבות שריפות היא מהפכה בשיטות כיבוי אש במשך אלפי שנים. בשנת 1915, חברת הקצף הלאומית האמריקאית המציאה את אבקת כיבוי האש הכפולה הראשונה בעולם, עשויה מאלומיניום גופרתי ונתרן ביקרבונט. עד מהרה, חומר כיבוי אש חדש זה שימש גם במשאיות כיבוי אש.
זה יכול לרסס במהירות מספר גדול של בועות אוויר התרחבות גבוהה של 400-1000 פעמים של קצף כדי לבודד את פני השטח של החומר הבוער מהאוויר, אשר מתאים במיוחד למאבק בשריפות נפט כגון נפט ומוצריו.
הוא יכול לכבות נוזלים דליקים ודליקים, שריפות גז דליקות, שריפות ציוד חי, וגם יכול לכבות שריפות חומר כלליות. עבור שריפות צינור כימי בקנה מידה גדול, אפקט כיבוי האש הוא משמעותי במיוחד, וזה כבאית עומדת עבור חברות פטרוכימיות.
עם שיפור הארכיטקטורה המודרנית, יש יותר ויותר בניינים רבי קומות, וכבאיות השתנו גם הן בהתאם, ומשאיות כיבוי אש סולם הופיעו. הסולם הרב-מפלסי על משאית הכיבוי של הסולם יכול לשלוח ישירות את הכבאים לאתר השריפה בבניין רב הקומות לסיוע באסון בזמן, ויכול להציל את האנשים במצוקה הלכודים באתר הכיבוי בזמן, ולשפר מאוד את היכולת של כיבוי אש וקלות באסון.
כיום, כבאיות הפכו יותר ויותר מיוחדות. לדוגמה, כבאיות פחמן דו חמצני משמשות בעיקר לכיבוי שריפות כגון ציוד יקר ערך, מכשירים מדויקים, שרידים תרבותיים חשובים, ספרים וארכיונים; כבאיות הצלה בשדה התעופה מוקדשות ללחימה ולהצלת שריפות התרסקות מטוס על הסיפון; כבאיות מוארות מספקות תאורה לכיבוי אש לילי ועבודת הצלה; כבאיות פליטת עשן מתאימות במיוחד לשימוש בכיבוי שריפות בבניינים ומחסנים תת קרקעיים וכו'.
